פסק-דין בתיק ת"א 2724-07

1.         התובע יליד 1.10.59, הגיש תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 2.2.04 וזאת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

שאלת החבות

3.         בסיכומי הנתבעת נטען כי הכחישה בכתב הגנתה את עצם התרחשות התאונה וכי היא עומדת על כך גם עתה.

ואולם, בהחלטתו של כב' השופט שפסר מיום 1.7.09, נקבע במפורש כדלקמן:

" בתביעות שעילתן על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - תודיע הנתבעת בתוך המועד שנקבע להגשת ראיותיה באם היא כופרת בחבותה ותנמק הודעתה. ככל שלא תימסר הודעה כאמור ייחשב הדבר כויתור על הטענה ויתקיים הדיון בשאלת גובה הנזק בלבד".

הנתבעת לא הגישה כל הודעה עובר לשמיעת ההוכחות בתיק וגם בדיון מיום 18.4.10, לא העלתה כל טענה בעניין זה.

על כן, אני דוחה את טענתה זו של הנתבעת.

3.         לאור האמור, יש להכריע רק בשאלת נזקו של התובע.

שאלת הנזק

הנכות הרפואית

4.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי וועדה רפואית לערערים קבעה ביום 4.2.07 את נכותו הרפואית של התובע בשיעור משוקלל של 19% לצמיתות, כאשר מתוכם 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו - 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

            מדובר בקביעה על פי דין המחייבת בענייננו (סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975).

בסיס השכר

5.         התובע טוען כי יש להניח שאלמלא התאונה היה ממשיך לעבוד כנהג מונית ועל כן בהעדר נתונים על כושר השתכרותו לפני התאונה, יש לראות בשכר הממוצע במשק בסך 8,200 ש"ח  כבסיס לחישוב. לעניין זה יוער כי מסכום זה מפחית התובע את שכרו כנהג מונית לאחר התאונה כך שאובדן השתכרותו עומד לטענתו, על סך של 5,900 ש"ח לחודש. אפשרות נוספת שמציג התובע היא להתבסס על שכרו של התובע בבנק לאומי, ששיעורו כיום הינו 15,400 ש"ח, כמבטא את כושר השתכרותו של התובע על פי השכלתו וניסיונו.

            הנתבעת טוענת כי אין לראות בשכרו של התובע כעובד בנק כהולם את השתכרותו עובר לתאונה שכן התובע עזב את עבודתו בבנק למעלה משבעה חודשים לפני התאונה ולא היה מועמד לחזור לבנק.

            לגבי כושר ההשתכרות כנהג מונית, טוענת הנתבעת כי התובע עבד כנהג מונית במשך כשבועיים עובר לתאונה ואין כל ערובה לכך שהיה ממשיך לעבוד כנהג מונית. כן נטען כי התובע לא סיפק כל נתון אודות הכנסתו כנהג מונית בתקופה זו ולא הגיש ראייה כלשהי שיש בה כדי להעיד על כושר ההשתכרות של נהג בגילו של התובע באותו איזור ובמצבו הרפואי עובר לתאונה. על כן נטען כי משלא הובאה כל ראייה, הרי שיש להעמיד את כושר השתכרותו של התובע כנהג מונית על שכר המינימום לפי חוק - כלומר 3,800 ש"ח.

            הנתבעת ציינה כי בסיס השכר שנקבע במוסד לביטוח לאומי היה 10,068 ש"ח לרבעון, דהיינו 3,356 ש"ח לחודש ובערכו היום סך של  כ - 3,700 ש"ח.

6.         משהתובע הפסיק את עבודתו בבנק כשבעה חודשים לפני אירוע התאונה, ולא נטען כי היה בכוונתו או באפשרותו לחזור לעבודה בבנק או באותו תחום עיסוק, לא ניתן להתבסס על שכרו שם.